"לשחרר את הענק שבפנים״ סמינר upw - אנטוני רובינס בלונדון

לפני שנה נסעתי ללונדון, לסמינר "לשחרר את הענק שבפנים" בהנחיית אנטוני רובינס. מייד עם שובי אמרתי לעצמי ״אני חייבת לנסוע שוב״ ותוך כמה ימים סגרתי את הנסיעה השנייה, ממנה חזרתי לא מכבר.

2016-04-07 08.39.17במהלך הסמינר הנוכחי, נשאלתי רבות: ״מדוע בעצם את עושה את הסמינר שוב?״

ובכן, אי אפשר להכיל סמינר כל כך עוצמתי, חווייתי, שנוגע בכל כך הרבה תחומים בחיים בסופ״ש אחד.
אני טלי אחרת ממה שהייתי בשנה שעברה.

לפני שנה, כשחזרתי, לא היה לי רגע לעכל את החוויה העוצמתית שהייתי בה ואפילו לא פתחתי את המחברת שמילאתי בסמינר. חזרתי לבית בטללים שהיה בשלבי בנייה מתקדמים, בלי אסלות ובלי מטבח אבל חמישה ימים לאחר שובי כבר היה צריך להתקיים בו סדר פסח, בו אירחתי את המשפחה המורחבת, מעל 25 איש, ליומיים.

line-01

כאשר נרשמתי לסמינר הראשון, כמה חודשים לפני שיצאתי אליו, לא צפיתי את הבאות, ובסופו של דבר הנסיעה התרחשה במהלך תקופה מאוד אינטנסיבית בחיי - כמה שבועות לאחר שגיסתי תמוש ז״ל שנפטרה והאובדן הטרי הביא אותי להתלבטויות רבות עד שאפילו לילה לפני הטיסה עוד לא הייתי בטוחה שאני מצטרפת לסמינר…זאת לצד בניית בית, ניהול בית עם ארבעה ילדים ובמקביל ניהול עסק.
לכן הרגשתי שאני חייבת לעצמי לנסוע שוב כשאני פנויה יותר לקבל. להקשיב, להפנים ולהתכונן.

כאשר נרשמתי לכנס בפעם השנייה, עשיתי זאת בתחושה שלא לקחתי הרבה דברים מהסמינר הראשון. החלטתי לנסוע מבלי להכיר אף אחד (אם כי ידעתי שיוצאים הרבה חבר׳ה מהארץ) ועם תחושת ״יהיה בסדר״ שפעמה בי.

2016-04-07-13.05.03

הטיסה הייתה אמורה להיות לפנות בוקר ונדחתה לצהרים.
ברגע שהודיעו על הדחייה התעוררה סערה גדולה בקבוצת הוואטסאפ של האנשים שנוסעים לסמינר, הנייד געש והודעות קפצו כל רגע, עד שהיה ברור מה קורה.
בשלב הזה יישמתי טיפ שלימדה אותי איילת פרלמן, חברתי מהנסיעה הקודמת לסמינר, לשאול את השאלה הלקוחה מעולם ה׳אקסס בארס׳: ״איך יכול להיות יותר טוב מזה?״ והתשובה נענתה כמה שעות לאחר מכן… (תנסו מבטיחה - זה עובד).
אז אמנם התוכניות לבילוי באוקספורד נגנזו, אבל מצד שני זכיתי ב 5 שעות שינה נוספות ובזכות הדחייה הייתי ערה כל הטיסה (שזה ממש לא מאפיין אותי, אני מיד איך שאני עולה על מטוס אני נרדמת) והכרתי בה אנשים נפלאים. בינינו מה הסיכוי שבמטוס של 300 נוסעים ישבו לצידי שני חברים חדשים ששניהם נוסעים לסמינר, ירון ספקטור הדס חגי.

line-02

הגענו ללונדון וכבר הכרתי עוד כמה אנשים שמצטרפים לסמינר ומפה לשם עלה הרעיון לנסוע לרחוב אוקספורד עם עוד 6 נשים שאני לא מכירה בכלל, אבל נשים, שופינג, בילוי משותף.. תוך דקה ברכבת התחתית - הכרנו. מה צריך יותר? כמה שעות מהנות וזהו יוצאים למסע, מסע משנה חיים, עם תובנות, רעיונות, התקדמויות.

היום ראשון – אני מגיעה מוקדם, מחכה עם מאות אנשים, נכנסת לאולם, או יותר נכון -רצה... מוסיקה חזקה פועמת בגוף, צוות רקדנים מרקיד את האולם, 8000 איש רוקדים, קופצים, מתרגשים ומחכים לאנטוני רובינס שיעלה לבמה, שם הכרתי עוד ישראלים מופלאים שחוו יחד את החויה העצומה הזו בימים הבאים ופוגשת את רוחמה סלע המופלאה ואת רוב ימי הכנס מצליחות לבלות אחת ליד השניה (ואפילו פוגשת גם לקוחה שכמה ימים קודם רכשה את הקורס האינטרנטי שלי צילום ועיצוב בסמארטפון (כמה מדהים זה לפגוש אנשים בהקשרים שונים). לאחר כמה שעות עולה אנטוני רובינס, איש גדול, בן 56, לבוש שחור ומתחיל לרקוד ולמחוא כף עם ידיו הגדולות ובקולו הצרוד הוא שר איתנו וכל האולם שר איתו ביחד. רוקדים על הכסאות, במעברים, בין אנשים, האולם ענק והצלילים מקפיצים וחזקים. מתחיל סשן ובסופו של היום שמתרחש באמצע הלילה כל 8000 הנוכחים הולכים על גחלים.

2016-04-09 23.32.58

בתחילת היום דיבר רובינס על ״הרעב״ של האנשים לרצות להצליח, סחף עם סיפורים, הראה דוגמאות, הרי לכולם יש סיפורים אותם הם יכולים לספר לעצמם על הצלחה זו או אחרת.
"כל הזמן אנשים מצפים" טוען רובינס "אבל ברגע שמבינים כי אנחנו אחראים על חיינו, מפסיקים החיים של הקורבנות, כל מה שכולה בחיינו הוא ההחלטה במה רוצים להתמקד, מהן האמונות שמניעות אותנו. לכ-ו-ל-ם יש את אותם דפוסים, לכולם יש פחדים וכולם רוצים אהבה".
כשרוצים לעשות את השינוי, יש ללמוד להשתמש בשפה חדשה, בשפה אחרת, לשנות את הטרמינולוגיה על מנת להתקדם.
מילים כמו להפסיד, לאבד, אף פעם, אבל.. אלו מילים שיש לוותר עליהן. הן מילים שליליות שאיתן מייצרים פחות ופחות, לכן פשוט כדאי להוציא אותן מהלקסיקון שלנו.
והחיים הללו הם חיים מדהימים ויקרים שאם אנו רוצים לחיות אותם במלואם, עלינו לחיות אותם מתוך החלטה שלא סובלים בהם, לחיות באיכות חיים, כל דבר ניתן לפתור, לכל שאלה יש תשובה, כל דבר אפשר לשנות והכל בכך שנבין שעלינו להסתכל על הרגע. להיות נוכחים ברגע הנוכחי, עכשיו. לא להתרפק על העבר ולצפות לעתיד.
עכשיו.

כדי לחיות את החיים במלואם, צריך לשנות את הסטייט.
להיות במצב טוב, לשנות את המצב ברגע אחד.
כן זה אפשרי, ראינו את זה יותר מפעם אחת קורה במהלך ארבעת הימים הללו. טוני דיבר עם אנשים בקהל וראינו איך לנגד עינינו אנשים משנים את מצבם, את המצב שהם חיים בו. מישהי שספרה שהיא התלבטה אם לבוא לסמינר כי היא בדיכאון קליני כבר המון שנים וראינו כיצד היא משתנה מול העיניים שלנו - מאישה שמחה שצוחקת ללא הפסקה מתחלפת הבעת פניה לאישה כבויה. וכך כמה פעמים.
ההחלטה שלנו היא לבחור באיזה ״סטייט״ אנו חיים.

המערכת העיצבית שלנו יכולה לייצר את השמחה כדבר ראשון, נגיע לכך שנפסיק לדאוג מכל דבר, ניתן לדברים לקרות, ובכל רגע פשוט נחגוג את הדברים שאנחנו עושים.

line-05

וזה מה שאני עושה מאז. מנסה כל דבר קטן - לחגוג אותו, קבעתי תאריך לסדנא - לחגוג, הכנתי לחם מדהים אתמול לילדים - חוגגת את העשייה, מנסה לצחוק יותר עם הילדים בבית, לשמוח מכל דבר שקורה, מחליטה שמוצאים את הטוב בכל דבר גם אם לא ברור כרגע מה טוב פה.

רובינס אומר שכאשר חוגגים נוצרים חיווטים בעצבים שלנו.
הפחד עוצר את הרמה הבאה אליה רוצים להגיע, הפחד "אולי אני לא מספיק טובה", "לא מספיק מקצועית", "לא מעצבת מספיק טובה", "לא אמא מספיק טובה", "לא אישה מספיק טובה", "לא בת מספיק טובה", "לא חברה מספיק טובה". ואם כל אלה מתקיימים לא ארגיש אהובה על ידי הסביבה שלי, הילדים, בעלי, ההורים, אחיי, חברותי, לקוחותיי.

line-03

רובינס הציג בסמינר כלי אימוני מדהים:
אם הייתי עושה משהו שאני מפחדת ממנו, לדוגמא, אחד הדברים שאני רוצה לעשות בקרוב הוא להוציא ספר, אבל אני מפחדת שלא יהיה מי שיקרא אותו, מי שיגיד שהוא לא מעניין, מי שיגיד מה היא בכלל יודעת וכד'.
התרגיל הוא: לדמיין שהספר כבר יצא לאור, וכעת מה אני מרגישה?
אני מרגישה: אושר, שמחה, סיפוק, התרגשות, אהבה, מלאת חיים, מממשת את היעדים שלי. מבורכת,
ועכשיו ברגע הזה ממש: צריך להרגיש את כל הרגשות הללו כשעוד לא כתבתי שום אות בספר, להתרגש כל הזמן כאילו כבר פורסם.
ברגע שארגיש את הרגשות הללו באופן עקבי מה שיקרה הוא שהכל יתרחש הרבה יותר מהר ממה שחשבתי.

באותו לילה הלכנו על גחלים. אנשים ממש נלחצים מזה אבל בפועל זה לא כזה מפחיד, אפילו לא מספיקים להרגיש את החום ברגליים מכיוון הולכים ברגלים יחפות, בקור הלונדוני, ב 23:00 בלילה, כך שהרגל קופאת עוד לפני שהגחלים מתחילים לחמם אותה.
אבל...
בכלל לא משנה אם קר או חם.
מבחינתי עצם עשיית הצעד היא המשמעותית, היא זו שתיקח אותי לצעד הבא שלי.
אם התמודדתי עם הפחד לדרוך על גחלים בוערים אז הכל קטן עליי
גם כתיבת הספר קטנה עליי.

כך נגמר היום הראשון.

2016-04-07-23.22.43

הימים הבאים היו עוצמתיים לא פחות.
כאשר השיא היה ביום השלישי. מעבר להתרגשות, לשמחה, לקפיצות ולריקודים, זה היה יום עוצמתי של ניקוי תמונות מן העבר, אלו שמפריעות לנו להתקדם. יום בו אנשים בכו, התייפחו, צחקו.

רובינס סיפר את הסיפור האישי שלו - כיצד הוא החליט לאמן את עצמו ולהוציא את עצמו מהדרך בה הוא חי ומכל הסיפורים שהיו לו בראש: ״אני צעיר, אין לי כסף, אין לי השכלה״.
כיצד כל האמונות שמעכבות אותו גרמו לו לזעם, תסכול, דכאון וכעס ובשנייה אחת הוא החליט לשנות אותן, זה לא אומר שבאותה שנייה הן נעלמו, אבל אותה ההחלטה התחילה להתקיים אצלו מאותה שנייה בה היא נלקחה.

הוא הכניס אותנו למצב של סטייט גבוה בו, על ידי התרגשות ומוסיקה גבוהה ועשה דמיון מודרך עוצמתי במיוחד. כל התהליכים הללו לקחו המון שעות. אני מספרת את התהליך הזה בכמה שורות ומן הסתם העוצמה של כל כך הרבה אנשים יחד עוברים את אותו התהליך את אותו הדבר הוא יוצר את השינוי האמיתי.

ביום הרביעי הרצה רובינס על תזונה ומה קורה לנו בתוך הגוף ואיך לשמור על אנרגיה בריאה ואיכותית בגוף.
אני אקדיש לנושא זה בעתיד פוסט נוסף.
בעקבות הרצאתו, ציון ואני נכנסים כעת לתהליך מאוד מעניין, בו אנו מייצרים אנרגיה בגוף על ידי שריפת שומנים, כדי להרגיש יותר טוב.
אנרגיה איכותית נוצרת בגוף על ידי שריפת שומנים. זו אנרגיה שמשאירה אותנו בסטייט גבוה, ממוקדים, מפוקסים מרוכזים בעשייה, במצב רוח טוב, שמחים וכאילו אנחנו בני עשרה שוב.. תוך כדי שריפת שומנים וצמצום היקפים... אעדכן על ההתפתחויות.

line-06

הכנס הוא אכן מחולל שינוי, וכדי לשמר זאת צריך להיות כל הזמן במצב בו משאירים את הדע במצב של עשיה, כל הזמן להזכר, לשמר את הידע ואיתו להתקדם. וזה מה שאני עושה, מדברת על התובנות, (מי שמוכן לשמוע בכל אופן 🙂 ) כל פעם קוראת עוד כמה משפטים מהמחברת, נזכרת בעוד כלי שהוא העביר כדי להמשיך וליישם את מה שעשינו, כי אחרת, זה נדאר רק במצב של ידע, ובעולם מלא הידע שלנו כולנו יודעים הכל, החוכמה היא ללמוד ליישם את הידע הזה.

אז, הדבר הקטן אותו אתם יכולים לקחת מהפוסט הזה?
שאיתו תוכלו להתחיל לחולל את השינוי קטן בחייכם?

__________

ובהזדמנות זו,
וכן זה גם קשור לסמינר לאנטוני רובינס ולפחדים ששמים בצד,
רוצה לספר לכם, על הכנס #2 שמפיקה, יוזמת ומעצבת בדרום, בבאר שבע לנשים עצמאיות.
כנס נוסף, שכנראה אי שם ברגעי הסמינר נזרעו זרעי האומץ שאזרתי כדי להפיק בפעם השניה כנס מופלא שכזה.
מפנימה את מה שהוא אמר: מכניסה את עצמי ל"סטייט" גבוה כשאני עובדת עליו, לא נותנת לפחד לנהל את חיי וחייבת להגיד: כן יש סיכונים, כן יש פחדים.
חוגגת כל צעד שאני עושה, חוגגת כל הצלחה קטנה, לפעמים נראית מחוייכת לעצמי ומוצאת את עצמי לא מעט מביטה לשמיים ופשוט אומרת - תודה!
לפרטים על הכנס: כאן

© 2017 Create It

כל התמונות, האיורים, ההדרכות, האינפוגרפיקות העיצובים שייכים לטלי יחיה (אלא אם נכתב אחרת) ואין לעשות בהם כל שימוש. 

נשמח לתגובותיכם

תגובות