מעוררת השראה - ראיון עם נתנאלה.קום

לקראת אירוע קונספט לעצמאיות שאני יוזמת בדרום "להוציא אותך לאור" אליו הזמנתי את נתנאלה להרצות לצד יונית צוק הבלוגריסטית ולצידי, היה לי חשוב לשמוע את נתנאלה ולדעת מאיפה הכל התחיל, מה הוא הערך הכי חשוב לה כבעלת עסק ואיזה תכונות כדאי לכל עצמאית לאמץ על מנת להצליח, באירוע היא תתן כלים איך לקחת את העסק ולמנף אותו, איך לייצר אפיון של מוצרים שיותאם לקהל היעד ועוד הרבה רעיונות והשראה לקדם את העסק לעבר המטרה ועוד..
את נתנאלה אני מכירה עוד משנת 2003 כאשר גרנו בנבטים ובזמן הפנוי שלי (ולא היה לי הרבה כי הייתי אמא צעירה עם פעוטה ותינוק), בחרתי לשקוע בתוך פורומים של ״אומנות שימושית״, ״יצירה״ ועוד. בערב חיכיתי שהילדים ילכו לישון כדי שאוכל לחזור (וגם קצת לקנא) בכל הבנות שמעלות לשם כל כך הרבה יצירות ודברים נפלאים.
הבנות בפרומים שיתפו, סיפרו ולמדו מה הן עושות ואני כמהתי להיות שם אבל לא היה לי אומץ לכתוב, יצרתי המון ורציתי להראות להן אבל לא העזתי.. אז הייתי צופה שקטה, מהצד, השיח היה פורה, מפרגן, מאוד ענייני, בדיעבד הבנתי שהייתה שם גם נתנאלה.. 🙂
פאסט פורוורד - כמעט עשור לאחר מכן שמעתי על יריד מלא שיק ומוצרים שווים מיוחד ביפו, והבנתי שאני חייבת להגיע אליו, בדיוק באותה התקופה גם התחלתי לכתוב בלוג אז נסעתי ליריד וכתבתי פוסט בבלוג על הבילוי וזו הייתה אחת מחוויית הקניות המהנות שזכורות לי פה בארץ.
שנה לאחר מכן, נתקלתי בפוסט של דנה מארקו, ״אני רוצה לעשות יריד בדרום כמו של נתנאלה, מי רוצה לעזור לי״, הייתי בהתרגשות שיא, זה היה משהו שממש רציתי לעשות, חברתי לדנה ולאחר מכן נתנאלה הפכה להיות תומכת משמעותית מאחורי הקלעים של היריד שהפקנו, דנה ואני.
פתחנו קבוצת וואטסאפ וכל התייעצות הפכה לשיחה ערה ולא משנה באיזו שעה, בוקר, צהרים לילה.. מדברות, צוחקות, הרבה עבודה קשה מהנה ומאומצת עם אמא אווזה ששמרה עלינו מאחורי הקלעים וגם לפני הקלעים כדי שהחלום יצא לדרך ויתקיים אירוע כמו שראינו בחזון.
וכך התחיל הרומן שלי עם נתנאלה…
כיום, כמעט שנתיים אחרי, נתנאלה פתחה חנות חדשה ענקית, חולמת ומגשימה, יש לה קו מוצרים אישי: פאנצ׳ים, חותמות, דפי סטאקים (דפים מעוצבים לעיצוב אלבומים), ממשיכה להפיק ירידים מצליחים בכל קנה מידה בארץ, מובילת דעת קהל ומנהלת קהילה שיש בה מעל 13000 יוצרות והיא לא מפסיקה לרגע, עושה ועושה. רציתי לשמוע מה מניע אותה, מאיפה היא שואבת רעיונות ואיך כל האימפריה ששמה ״נתנאלה.קום״ התחילה.
נפגשנו במתחם עזריאלי חולון ליד החנות החדשה שהיא פתחה.

_DSC0708

איך הגעת לתחום היצירה?
אני בעצם בכלל ביולוגית בהכשרתי. עבדתי הרבה שנים בחברה גדולה במחקר ופיתוח של תרופות, בשלב מסוים עברתי לשווק אותן, הבנתי שהצד של השיווק מעניין אותי ושהוא בא לי די בקלות. לצד זה שמאד נהניתי מתהליך השיווק, לא אהבתי את התחום שעסקתי בו, שיווק של תרופות. זה נראה לי פסול, העובדה שאני יכולה לשנות לרופא דעה בעזרת היכולות השיווקיות שלי, גם המדעיות לא תאם את סולם הערכים שלי, לא אהבתי את העבודה ואת מה שעשיתי. הייתי בת 27 וממורמרת.

מה הייתה נקודת המפנה?

במסיבת הרווקות שלי, בנו שאלון התאמה שבו שאלו את אבירם, בעלי לעתיד, "ממה את בוכה?" תשובתי היתה: "משום דבר" ותשובתו היתה: "מהעבודה" אני זוכרת שחזרתי ממסיבת הרווקות, בשעה 3 לפנות בוקר מיד הערתי אותו "מה זאת אומרת? מתי אני בוכה מהעבודה?" והוא ענה: ”כל שבת, את בוכה על כך שמתחיל שבוע חדש". שם הבנתי את המחיר הנפשי שאני משלמת על העובדה שאני עושה משהו שאני לא אוהבת. שם זה חלחל לי, אבל לחלחל זה לא מספיק, אני אדם עם אחיזה חזקה בקרקע והייתי בדילמה, כמו לא מעט נשים שאני מכירה כיום, עבדתי במקום עבודה מסודר, עם משכורת טובה, בונוסים, רכב, טלפון, בכלוב זהב, היה לי ברור שאני לא יכולה פשוט לעזוב. כמה חודשים אח״כ התחתנו, רכשנו שטח, ידענו שאנחנו הולכים לקראת בנייה. התחייבויות מצד אחד, עבודה מסודרת מצד שני רוצה להתחיל להקים משפחה, איך אפשר לעזוב את העבודה?
במקביל לחיים בעבודה מסודרת היה לי עולם תוסס, מרתק ומעניין שהתקיים בפורומים, בעיקר ב ynet. שם הייתי מאד פעילה, ובשנת 2000 פתחתי בלוג, בישראבלוג, תקשרתי דרך הבלוג שלי עם קהל שעוד לא זיהיתי אותו כקהל יעד עסקי במשך כמה שנים, בימי שישי היו לי כמה רגעי חסד נעימים בהם הייתי מעבירה סדנאות ללא תשלום בביתי לחברות הפורומים. את הסדנאות קיימתי בדירה קטנה בקומה שלישית בלי מעלית ברחובות, היו מגיעות 8-12 בנות, לקראת הסדנא הייתי מרוקנת את כל הסלון היינו יושבות שם לפעמים עד שעות הצהרים המאוחרות, לא רצינו להיפרד.
אלו היו הרגעים בשבוע שבהם הייתי נושמת, נהנית ונטענת באנרגיה. זה היה משהו שנעשה בלי קשר לחיי המקצועיים, בלי מחשבה או ידיעה שיהיה עסק, רק אח״כ הבנתי כמה ההתחלה והבלוג היו שלב חשוב בדרך להקמת העסק.
בתקופה זו הצטרפתי לאבירם לנסיעות עסקיות רבות לחו"ל. בשעות הפנויות הייתי מטיילת בחנויות יצירה משתתפת בסדנאות, נחשפת, חוקרת ולומדת את היצירה המקצועית.
בשנת 2000 נחשפתי לראשונה בארצות הברית לתחום הסקראפבוקינג, זו היתה התאהבות ממבט ראשון חיכיתי רק לחזור לארץ לשתף את בנות הקהילה.
מהר מאוד נתקלנו בקושי של מחסור בחומרי הגלם המתאימים בארץ מה שהוביל מהר מאוד להתחלה של יבוא אישי. מהר מאוד נאלצתי להתמודד עם עולם מושגים חדש כגון מיסי ייבוא, מכון תקנים, מס דמי איחסון, דמי שחרור וכדומה..
{הנחת יסוד שאני נתקלת בה לרוב..אבל - אין בעיה שאין לה פתרון. כל המחסומים נמצאים בראש}
IMG_1229

ההזדמנות שלי
ההזדמנות שלי לבצע את השינוי היתה הודות לקידום משמעותי של אבירם, החלטתי בעידודו לעזוב את מקום העבודה. למרות שייחלתי לשינוי הייתי מלאת חששות אותן חלקתי בעיקר עם אבירם: ״לאן פניי?, מה בעצם אני רוצה לעשות? מה בעצם השינוי שאני מייחלת לו?״
לאבירם הכל היה הרבה יותר ברור ופשוט, הוא ענה:"את אוהבת ליצור – תצרי". שלושה שבועות ישבתי על הספה, לא זזתי, זפזפזתי ולא עשיתי כלום מעשייה מטורפת, בעבודה שעבדתי סביב השעון, פתאום הריק הזה שבו יש את כל הזמן בעולם ליצור, במציאות הוא לא היה כזה חלום. גיליתי שדווקא כשעבדתי משרה מלאה והגעתי הביתה מאוחר הספקתי הרבה יותר, גם בתפקוד בבית וגם בעולם היצירה. עייפה ומקטרת אבל פרודוקטיבית הבנתי "ככה זה לא הולך, אני לא מסוגלת". אפילו לא נהניתי משלושת השבועות הללו כי הם גרמו לי לחרדה.
ושוב לאבירם המצב היה מאוד ברור: "את לא מזהה, אבל יש לך סוג של עסק, את צריכה להתחיל ייבא חומרי יצירה״. הוא בא מתחום האינטרנט. וכבר ב 2007 הוא ראה מה שקורה היום: ”חנויות מקוונות זה הולך להיות הדבר הבא".

כבר ב 2007 את מקימה אתר און ליין לרכישת מוצרים שבכלל אין בארץ. איזה אומץ!!

אמרתי לעצמי שאין לי הרבה מה להפסיד. הקמתי אתר, שגם ביחס לאתרים של היום הוא היה אתר ומאד חדשני, עם פיצ’רים מתקדמים, בגלל שידעתי שהקהל שלי הוא קהל נשי. ניסיתי לרפד את הרכישה ותחושת הבטחון – במערכת קשר און ליין, הן עלו מולי בזמן שהם קנו, וכך יכולתי ללוות אותם ולעקוב אחריהם בקנייה,
כמובן בבלוג שיתפתי שאני מקימה אתר ונתתי את הדומיין מראש, זה היה מצחיק, כי את מצפה שתקימי אתר ולא יקרה כלום ברגע שהוא יעלה לאויר, אבל בפועל ברגע שחברת האתרים העלתה את האתר, הם לא הספיקו להודיע לי שהאתר עלה וכבר היו בו הזמנות, היוצרות שהיו בסדנאות מאד חיכו לו, מה שהביא מהר מאוד לנפילתו
אני זוכרת שהייתי המומה, מי שעוד יותר היה המום היו חברת האתרים, שאמרו לי "את יודעת כמה זמן וכמה כסף משקיעים כדי להביא טראפיק לאתר?” הביסוס של הקהילה התחיל לפני העסק ולכן זה השתלב אחד בשני.
אני יכולה לספר לך סקופ, אחרי שהשקעתי כל כך הרבה באתר לא היה לי הרבה כסף להשקיע בסחורה. לקחתי הלוואה כי היה לי מאד חשוב שהאתר יעלה בצורה מאד מכובדת ורחבה ושיהיו בו 800 מוצרים, המון קטגוריות שיהיה מגוון. הפתרון היחיד שראיתי הוא לרכוש יחידה מכל מוצר. הלקוחות שנכנסו ביום הראשון לאתר, חוו חוויה מלאה. אך לא ידעו שבעצם יש יחידה מכל מוצר. זה היה סיכון, אבל סיכון מחושב שהשתלם לי. האתר עלה והמון מוצרים היו סולד-אאוט, וכך התאפשר לי מהר מאד להזמין סחורה. יכולתי לדעת בדיוק מה המוצרים המבוקשים ואלו שפחות.
IMG_1326

ביולי 2007 כבר יש אתר נתנאלה.קום
כשהאתר עלה לא השקעתי בפרסום מלבד הבלוג והקהילה. זו הייתה קהילה של מעט מאד אנשים. קהילה של 250 נשים. זה מעט במושגים של היום, אבל הן היו 250 לקוחות קונות. זה לא כמו היום שיש 16 אלף לייקים אבל רק כאחוז קונים. זה היה מצומצם, אבל מרוכז.
חלק נכבד מהצלחת העסק שלי אני מיחסת לעובדה שאני מאד קשובה לקהל. שמתי לב שהתלונה העיקרית הייתה שהקהל לא מכיר את המוצרים והבנתי שעל מנת להגדיל את קהל הלקוחות אני חייבת להתרחב מעבר לעולם המקוון. לכן פתחתי פעם בחודש בבית מפגש מכירה, בו היה אפשר להיחשף ולמשש ולהתנסות את במוצרים, אלו למעשה היו הניצנים של 'יריד החלומות'.
{כל הזמן צריך להקשיב לקהל, להגיב לו, לא להתנגד, אלא להקשיב לו טוב טוב}

כל זה עדיין בדירה הקטנה שגרתם?

לגמרי, השלב הבא היה המעבר לבית בו אני גרה עכשיו והחנות הייתה חלק מהבית עם כניסה נפרדת. שם המשכתי לקיים מפגשים שהפכו להיות יותר חברתיים כי היה לי הרבה יותר מקום.
את שיתוף הפעולה הראשון עם מותגים קיימתי במסגרת המפגשים הללו, שהיוו פלטפורמה לעסקים נוספים של חברות. שילוב המאמצים של שיתוף הפעולה הגדילו מאוד את מספר המשתתפים במפגשים הללו, מה שלימים גדל להיות יריד. כל מכירה הופתעתי מחדש מכמות הלקוחות שהגיעו, ממכירה למכירה במכפלות.

את יודעת להסביר את זה, את מעריכה כמות מסויימת מגיעות פי 3?

אני חושבת שזה משהו באותנטיות, משהו בעובדה שאני לא מתנהלת מחמדנות. הלקוחות שלי באמת חשובים לי ואני עושה הכל כדי לאפשר להם הזדמנויות ומציאות. צריך לזכור שאנחנו מדברות על עולם חומר, לא על תרופות למחלות חשוכות מרפא, אבל אני מאמינה בקשר בין הנפש לגוף ואני רואה שלפעמים משהו חומרי כל כך מרחיב לי את הלב. זה לא פותר את הבעיות שיש לכולנו אבל זה משהו שכן משנה את החיים, נותן נקודות אור כאלה כיפיות וזה משהו שמאד חשוב לי לתת ללקוחות שלי. אני באמת מאמינה בשיתופי פעולה וכשיש גשם כולם נרטבים בגלל האמונה הזו שלי אני לא עושה רווחים ממוצר של אחר.
לא מאבדת את נפשי בעבור רווח על חשבון אחרים.
אני מאמינה שהרווח הוא לא תמיד כלכלי מיידי, אני מאמינה בעובדה שאם אתה עובד ב"שלח לחמך על פני המים" לא באמת חייבים לראות עכשיו את הרווח.
העסק הוא בשביל הנפש שלי. אני משקיעה בהגדלתו אך לא משנה כמה הוא מצליח חשוב לי לא לאבד את האני שלי בו.
אני מסתכלת על עסקים מסביבי שנפלו, אני רואה את הנקודה שהמיסחור מחק את הנפש ואני נזהרת מאוד לא להגיע לשם.
_DSC0693

מתי הבנת את התובנה הזו?
ממש בהתחלה. בגלל זה אני אומרת שזה עניין של אופי. זה משהו שהיה איתי עוד כשהייתי שכירה. מהר מאד הבנתי שהקנייה היא לא תמיד עניין רק של מחיר,לא רק שירות או רק נגישות. זהו מכלול של כל הדברים כשמעל הכל אנחנו מבססים את הקניה שלנו על עניין של יחסי אנוש.

נכון, הכל חוזר ליחס אישי,
אני מאמינה בעובדה שאני אקנה בקלות, בסכום גדול יותר, אם אני חושבת שהאדם שלו אני משלמת את הכסף ראוי לו. אדם שעבד עבורי אקסטרה מעל למה שהוא חייב, אני אמצא לנכון לתגמל אותו. אותו דבר עם הלקוחות שלי. אני חושבת שהכל בעולם הזה היה הרבה יותר נעים אם כולנו היינו מתבססים על התפיסה הזו, על העובדה שאם יש לנו אפשרות לתגמל מישהו על מה שהוא עשה טוב יותר מהמצופה, זה גם יהיה לטובתנו. וזה משהו שאני מנסה גם להנחיל לעסקים שאני מלווה עסקית, יחס אישי לפני המוצר.
כבעלות עסקים קטנים, יש לנו את היכולת לייצר קשר ישיר, אישי, שמבוסס על אמון עם הלקוחות שלנו. יש לנו יכולת להבין שהעסק שלנו הוא קהילה. יש לנו יכולת לגעת אישית בלקוחות שלנו.
אחד הדברים בגדילה שלי שמאד חשוב לי הוא להישאר נגישה ללקוחות. היום אני לא נמצאת בחנות כמו פעם, שיכולת להכנס ולפגוש אותי, אבל אני כן נגישה, זו אחת הסיבות שפתחתי את קבוצת הפייסבוק.
IMG_1222

מה הלאה?
החלומות שלי כרגע הם בעיקר בייצור. הייתי רוצה להרחיב את הייצור שלי. אני מתקדמת לשם אבל יש לי עוד המון רעיונות. ב-5-6 שנים הקרובות הייתי רוצה לראות את החנות החדשה שלי מתבססת כשהמוצרים הם בעיקר בייצור שלי.
אחד הדברים הכי חשובים בעיניי הוא חדשנות של עסק. מתוך העובדה שאני מאמינה שזה אחת מאבני היסוד של עסק, כל היום, 24 שעות ביממה, אני חושבת ומנסה לייצר את הדבר הבא מבחינתי. בכל רגע נתון אני יודעת מה יהיה היעד הבא, בסדר גודל של שנה קדימה.

איך את יודעת מה הטרנד הבא, הסקראפ-בוקינג, הוואשי, הפלמינגו וכו..?

אני דואגת להשאר מעודכנת. נוסעת לתערוכות לחו"ל, משקיעה שעות רבות בלימוד וחקר באינטרנט, מחפשת מאמרים שהם לאו דווקא תמיד קשורים ישירות לתחום שלי אבל מקישה מהם. לדוגמא צבעים באופנת ביגוד. הדברים האלה מאפשרים לי לזהות מהר מה יהיה הטרנד הבא ואז כשאני מביאה את זה ראשונה זה נתפס כאילו אני המצאתי את זה. אני לא ממציאה כלום. זה הא'-ב' שאני תמיד אומרת. אנשים אומרים "העתיקו ממני", אף אחד לא המציא כלום. תהיה הראשון לחשוף משהו שראית במקום אחר, אתה תיתפס בסביבה שלך כראשון.
{אך אחד לא ממציא כלום - תזכירו לי להגיד את זה גם לעצמי:) }

_DSC0695

ומאיפה ההשראה מגיעה?
אני חיה מאד את חו"ל, כל חודש וחצי אני בחו"ל, אני חיה את השוק שלי, של העיצוב. אני כל הזמן מסתכלת, בודקת, מתבוננת, מספיק שראיתי בחנות כלי בית צלחת שמשהו בה נראה לי שונה, אני אכנס לחברה הזאת ואחקור את הקולקציה שלה.

את לוקחת הרבה סיכונים? לצאת עם ליין מוצרים משלך.. זה לקחת סיכון מאוד גדול.

בוודאי שאני לוקחת סיכונים אבל לוקחת סיכונים מחושבים. אי אפשר להתקדם בלי לקחת סיכונים. אתן לך דוגמא, ליין הפאנצ'ים. (מנקב נייר בצורות) היה מדובר בהשקעה של הרבה מאד כסף והייצור בסין חייב אותי לאלף יחידות מכל דוגמא והיו לי מעל 30 דוגמאות לליין הראשוני. מצד אחד, לא היה ברור לי עד הסוף אם יש לי יכולת למכור את הכמויות האלו ומצד שני איפה אני מאחסנת את הכמות המטורפת הזו של הארגזים. זה מאד הפחיד אותי. שנה וחצי גלגלתי את הרעיון הרגשתי שזה עוד לא הזמן שלי וזה סיכון גדול מידי. אז עלה לי הרעיון לחבור לחברת הפצה ועשיתי איתם הסכם משותף. לימים אני יכולה להגיד לך שמתוך נתח הפאנצ'ים שאנחנו מביאים, החנות שלי מוכרת את הכמות הגדולה ביותר. כביכול נעשתה פה עסקה לא כל כך רווחית. אם הייתי עושה את זה בייצור לבד הרווח שלי היה יותר גדול. אבל מתוך העובדה שהגרידיות לא מניעה אותי, אני לא מצטערת על כך. מבחינתי, לעשות את זה בעצמי היה סיכון מאד גדול, סיכון שיכל להיכנס לי בגלגלים של העסק ואני לא לוקחת סיכונים מהסוג שיכול להפיל אותי. אני לוקחת סיכונים קטנים ומחושבים. לדוגמא החנות עכשיו היא סיכון גדול, מאד גדול, אבל הוא סיכון שהבשלתי אליו. העסק הוא הרבה יותר גדול.

האג׳נדה מאחורי נתנאלה.קום

האג'נדה מאחורי הרעיון של ״נתנאלה.קום מוזה ויצירה" היא שהמוצרים שאני מייבאת כבר 8 שנים, לא יהיו רק לסקראפריות, ומעצבות אני רוצה שהם יהיו מוצר שכל אמא, כל גננת, תוכל להרשות לעצמה ותרצה להשתמש בו. רציתי שכל אמא תוכל להכניס את הקראפטיות לחיים שלה והיא לא צריכה להיות מעצבת אלבומים שמתפרנסת מזה, מספיק שהיא תעשה תג לארוחת בית הספר לסנדביץ'.
_DSC0678

איך עלה הרעיון לחנות גדולה?
החנות הקודמת היתה קיימת 3 שנים בהתחלה היא הייתה סטודיו וחנות. מהר מאד הייתי צריכה לבטל את הסטודיו, שאמור היה לארח סדנאות ולהשתמש בו כשטח מכירה ואיחסון.
בשנה האחרונה שם עיכלתי שהגורם המגביל לעסק הוא שטח פיזי בחנות. רציתי להביא הרבה יותר מוצרים, רציתי לאפשר לקהל שלי מגוון יותר גדול, רציתי להמשיך לקיים סדנאות והמקום פשוט לא איפשר.
אנחנו יכולים לתכנן הכל אבל גם למזל יש חלק מאד גדול במה שאנחנו עושים. ביריד הראשון במרכז עסקים חולון, המנכ"ל שאל "מה החלום העסקי שלך?”. עניתי "אני רואה חנות של 500 מטר שאני באמת יכולה להביא את כל מה שאני רוצה". ביום האחרון של היריד הוא אמר לי "בואי, תכירי את החנות שלך". הוא לקח אותי לראות את החלל. זו היתה הפעם הראשונה שראיתי חלל וידעתי שזה בדיוק מה שאני רואה בחלום שלי.

איזה תכונות יש בך שהביאו אותך למקום שאת נמצאת בו?
אני אענה בחוסר צניעות, יש לי המון כישורים, כולם פחות חשובים, יש לי תכונה אחת שבעיניי הכי חשובה, לפי כללי השיווק אני אמורה להגיד חרוצה, אבל אני דווקא בוחרת להשתמש במילה שלילית - לא עצלנית. אני יכולה להגיד לך שלא הבנתי כמה אני לא עצלנית עד שהתחלתי ללוות עסקים קטנים. אני חושבת שהרעה החולה של עסקים קטנים בבעיית צמיחה זו עצלנות. ביום יום זה מתבטא בזה שאני לא רואה פחיתות כבוד בלעשות הכל בעסק שלי. זה לא משנה שהיום ביריד יש לי צוות של 30 אנשים שעובדים איתי. אם צריך להרים שמשיה, לרוקן פח אשפה – אני עושה את זה. זה נובע אך ורק מחריצות בעיניי. אני יכולה להגיד לך שהצוות שלי, המלאכיות שלי, אם אני מזקקת את מה שיש בהן בעיקר, זה שהן מאד חרוצות. הכל חשוב, אבל אם את חרוצה אפשר לפצות על כל החוסרים שיש לך.

IMG_1424

עם איזה קשיים התמודדת בהתפתחות ובגדילה של העסק?
עיקר הקשיים בד"כ קשורים בקשיים אישיים, בשלבים שונים בחיים. לדוגמא בשלב שילדתי את אהבה עברתי תהליך מורכב להתרגל להורות, בתקופה זו היה קשה לי להשקיע בעסק כמו שהייתי רגילה. פשוט לא יכולתי. הרגשתי שאני לא אמא מספיק טובה ולא בעלת עסק מספיק טובה. תמיד היו קשיים בנקודות איזון, נקודות של שינויים רגשיים או שינויים משפחתיים.
אני יכולה לספר לך שבתקופות שאני פחות משקיעה בעסק מיד רואים ירידה בהכנסות, בעסקים כמו שלנו שמבוססים על אדם אחד מיד רואים שהיית עסוקה במשהו אחר שתפס ממך פניות נפשית.
קושי נוסף הוא שהרבה פעמים היו לי רעיונות או רצונות, דברים שרציתי מאד אבל העסק לא היה בשל לעשות. זה מאד הרפה את ידיי. לכן אני כל הזמן משננת לעצמי עדיף רבע צעד על עמידה במקום. לפעמים את רוצה לעשות שני צעדים והעסק עדיין לא במקום הזה ולכן זה גורם לא לעשות שום צעד. עדיף להתגבר להתפשר ולזוז מעט.

הקמת קבוצה ״מוזה ויצירה״ קבוצה שתפחה וגדלה.. למה הקמת אותה?
הקמתי אותה בשביל לשמור על הקשר האישי עם הקהילה, עם הלקוחות שלי. קורים שם דברים נפלאים, תוצרים, השראה, רעיונות, שיתופים, בנות אפילו נפגשות ויוצרות יחד, אני תמיד זמינה לשאלות וגם נעזרת בהן הרבה בעצמי.

_DSC0752

לאיזה קהל את מיעדת את הירידים שלך?

אני מכוונת מראש את הירידים שלי לאנשים ממצב סוציו-אקונומי בינוני. מאוד חשוב לי שכל אחת תוכל לקנות בכל דוכן ולכן אני דואגת שבכל דוכן יהיה מה לקנות גם ב-20 שקלים וגם ב-400 שקלים. אני לא מאפשרת לבעלי עסקים לבסס דוכן על מוצרים באלפי שקלים בלבד. אם מישהו רוצה לקנות מוצר באלפי שקלים, יריד זה לא המקום.
אחד הדברים שאני אומרת להם זה שבכל דוכן חייב להיות מוצר ב-20 שקלים. חובה. מישהו רוצה, מתלהב, אין לו כסף, תן לו לגעת במותג שלך בלי להרגיש שהוא נכשל.
אגב, גם ביריד שיש כל כך הרבה אנשים חשוב לי לייצר אינטימיות. התחושה שגם ב-100 אלף איש אפשר לבוא ולפגוש אותי ולדבר איתי ולפגוש אחד את השני. זה מה שהיה לי חשוב לייצר: קהילה ולא לקוחות. אנשים, לא מספרים.

איך את בוחרת את המוצרים ליריד?

אני יודעת להסתכל ולהעריך מוצר או עסק גם אם הוא לא לטעמי האישי. אני מבינה שבקהל של 100 אלף קונים לא לכולם יש את הטעם שלי, גם לא הייתי רוצה שלכולם יהיה את הטעם שלי. לכן כשאני בוחנת, אני משתדלת לבחור כמה שיותר רחב, שיתאים לטעם של כולם, כשאני לא מוכנה להתפשר באיכות. גם אם זה לא לטעמי, שיעמוד בסטנדרטים האיכותיים שלי, אני אדע לזהות מוצר שהוא נכון, לא משנה מאיזה סגנון. יש הרבה מציגות שמאד מצליחות אצלי בירידים ואין לי שום מוצר שלהן בבית. לא הטעם האישי שלי. זה מה שמבדיל. אני רואה בהפקת היריד, קודם כל את תועלת הקהל.
IMG_8734

אלפים פונות אלייך. מה את מחפשת?
מה שצריך להיות בהן זה דבר ראשון אישיות מאחורי המוצר. אני מבססת את הבחירות שלי על בסיס חיבור אישי. חשוב לי שיהיה מוצר מעניין וחדשני, ששווה את ערכו. שהמחיר שלו יהיה טוב, שהוא ימצא חן בעיניי. אבל כל זה לא מספיק, אם אני לא רואה מהצד השני של המוצר אדם שהייתי רוצה להציג אותו לקהל שלי. והיה לי הרבה מאד מקרים של מציגים שאהבתי את המוצר, אבל לא אהבתי את האדם, אני קולטת מיד.

IMG_1338

יש לך 14000 בנות בקהילה ורובן רוצות להיות מאחורי הדוכן ולא לפני הדוכן, איך הן יכולות להתחיל?

אם את רוצה להקים עסק. תתחילי לפעול, יש לך אלף שקל, תשקיעי בעסק. תעשי מהם אלפיים. האינסטינקט זה לקחת אלף ולהחזיר הביתה. לא, קחי את האלפיים ותשקיעי. אני כל הזמן אומרת תעבדו שנה על אפס הכנסות הביתה רק תדאגו שהעסק יכפיל את הכנסות שלו. אם תקחי אלף ותהפכי ל-2000 ו-2000 תהפכי ל-4000, 4000 תהפכי ל-8000, את תגלי בסוף השנה שלעסק יש הון שההשקעה ההתחלתית שלו הייתה אלף שקל. אבל אל תוציאי לעצמך משכורת – תשאירי, תני לעסק להתבסס. תגיעי למצב שהעסק עומד בזכות עצמו. ואז הן אומרות: ”וכל התקופה הזאת עבדתי בחינם" אין כזה דבר בחינם, זה עסק שלך, את עובדת בשביל עצמך. זה כן תהליך אבל הוא משתלם.

IMG_1303

איזה סוגים של שיתופי פעולה את עושה?
אני רואה ביריד קודם כל שיתוף פעולה ענק של עסקים קטנים. כל היריד התחיל משיתופי פעולה, זה אחד הכלים הכי רציניים שאני חושבת שקיים לעסקים קטנים, בטח לעסקים נשיים. אני מאד ממליצה לכל מי שאצלי בליווי עסקי – לייצר שיתופי פעולה. שיתופי פעולה נותנים כלים שעולים הון כסף ובד"כ כל אחד מהעסקים הקטנים לא יכול לממן.
שיתופי הפעולה שלי היום הם מסוג אחר, יותר גדולים, שיתוף הפעולה עם יצרן הפאנצ׳ים הוא ענק, שיתוף פעולה עם עזריאלי הוא שיתוף פעולה משמעותי. חשוב שנשים יבינו, כדי יהיה שיתוף פעולה צריך שכל צד יביא משהו שהשני לא מביא.
הרבה פעמים ביריד שואלים אותי איך אני רותמת את המציגים לפרסם כל כך הרבה מוצרים לפני היריד, להגיע לכמות אישורים כל כך גדולה, לחשיפה. אני חושבת שזו פונקציה של שיתוף פעולה. אפילו אני כעסק גדול לא יכולה לממן כרגע קמפיינים בטלוויזיה כמו שעשיתי או קמפיינים ברדיו. וההצלחה של היריד נובעת משיתוף הפעולה של כולם ביחד וכך קל לרתום אותם.

לקחת הלוואה כדי להתחיל, זה משהו שמאוד מטריד נשים שרוצות לפתוח עסק.
יש הרגשה אצל בנות שאני פוגשת בליווי עסקי של "אני אתפור קצת בובות מהבדים שיש לי בבית". ואת זה אני אמכור ואתגלגל מפה, אז יכול להיות שתגיעי למלאי שלא השקעת בו כסף, זה רק כביכול.
כדי לעשות קפיצה משמעותית בעסק, יש להשקיע כספים, מהבית, הלוואה מהבנק, כן.

IMG_1445

ו
מה לגבי העסק שלך, את עובדת עם תוכנית עסקית?
לא, אבל אני אגיד לך למה לא – כי אצלי זה בא מאד אינטואיטיבי. אני כן באה עם תכניות מפורטות, אני כן אעשה קבוצות מיקוד. אבל יותר תוך כדי תנועה, אם יעלה לי רעיון אני אבחן אותו אל מול 10 חברות.
אנשי מקצוע אומרים לי שאני עובדת יותר מסודר מכולם. זה שלא רשמתי את זה זה לא אומר שזה לא קיים. תני לי טבלה ואני אמלא אותה בשניה. כי זה יושב לי בראש. אני לא זוכרת מפתיחת העסק רגע ללא של מחשבה. אני כל הזמן עם מחשבות קדימה ואחורה.

IMG_1378

עם מי את עושה את ההחלטות שלך?

רק עם בעלי. אבירם הוא המצפן שלי לגמרי. אבירם הכל. רוב המהלכים לא נובעים ממני, הם נובעים מאבירם.
אני חושבת שזה אחד הדברים שחסרים לנשים שרוצות עסק,
בעל תומך זה נכס מטורף לעסק אני נתקלת בהמון נשים שלא רק שאין להם תמיכה אלא גם מפריעים להן להתקדם, זה נובע מהפחדים שלהם. גבר שתוקע מקלות בגלגלים זה גבר שמפחד. גבר שדוחף זה גבר שבטוח. אבירם הוא גבר מאד בטוח, הוא מאד בטוח ביכולות שלי. עם כל ההתלהבות, כשהראו לי את החנות במרכז עזריאלי אני השתתקתי. כשהראיתי את זה לאבירם הוא אמר לי "סגור".
אבירם הוא דוחף, הוא גבר מאד כשרוני, ממש לא גבר ממוצע. הוא מוצלח במה שהוא עושה, הוא חכם, יש לו ראיה שיווקית ועסקית מאד רחבה, הוא נכס של העסק. זה מישהו שאפשר לקנות בכסף את הייעוץ שהוא נותן, בדיוק כמו בחברות שהוא עובד בהן. ולי יש אותו בבית.
ורגעי שבירה?
יש לי רגעי שבירה כל שעתיים . כמה שתדחוף אותי יותר אני אגיע יותר שבורה. מצד שני אני מונעת מאתגרים. הרגע של הגשמת האתגר הוא הרגע שבו נבנה האתגר הבא. ומה שאני מאחלת לעצמי, יותר מהכל, ליהנות יותר מהרגע של ההגעה ליעד. אני מאד נהנית מהדרך, אבל מה שאני מזהה אצלי זה שאני פחות נחה על זרי דפנה. אני לא מרשה לעצמי לעצור וליהנות מההישג.

IMG_1313

איך מתבטא הפחד אצלך?

אני לא מוצאת את עצמי נדרשת למנטורים, כי הפחדים שלי לא משתקים אותי, הפחדים שלי שומרים עלי. יש הבדל בין מי שהפחד משתק אותו ומי שהפחד שומר עליו. אני מודעת אליהם, אני עושה המון עבודה נפשית עם עצמי. אני מאמינה שזה מולד.
אני מאמינה שהשקפת עולם כזו - מגיעה מחינוך בבית
אני באה ממשפחה שאמא ואבא שלי מגיל מאד צעיר אמרו לי שאני הכי טובה בכל מה שאני עושה ושאני יכולה הכל. לעתים עמדתי מול כשלונות והם הצליחו לייצר לי את ההרגשה שלא בי הפגם, שזה לא כשלון. שזה רגע. שזה צעד בדרך להצלחה. אז אני באה ממקום עם הרבה אמון והרבה בטחון. הם גרמו לי ללמוד להכיל את הפחד, שפחד זה בסדר ופחד מגן עליך. לפחד צריך לתת מקום.

איך את עושה את זה, ללהטט בין הכל – נסיעות לחו"ל, ירידים, ניהול חנות, לענות לקבוצת פייסבוק?

זה מתחיל מזה שאני ישנה יחסית מעט. גג 5 שעות, יש לי מיילים של התמיכה, זה מנוהל על ידי החנות, על ידי הצוות. יום עבודה קצר שלי זה 16 שעות.
אני גם לא נחה כשאני ישנה. במהלך 4-5 שעות שינה אני מתעוררת 3-4 פעמים, נזכרת בדברים. הנסיעות לחו"ל עם בעלי או עם הבת שלי הן פאוזות, שאנחנו פתאום ביחד לבד, זה מוריד מהעומס. אני יכולה להיכנס לפייסבוק, מיילים והכל ועדיין זה פחות אינטנסיבי. הנסיעות מבחינתי הן עצירה, עוצרים את הכל ולכן אנחנו עושים את זה יחסית לעיתים קרובות.

IMG_1303

איך מגדלים ילדה בעומס החיים כאלו?

אני מראה לבת שלי של מה זה לגדול לצד אמא חזקה שמממשת את עצמה, שמאפשרת כלכלית דברים אחרים שילדים לא זוכים להם. יש לי הורים שמאד עוזרים לי עם הילדה ויש לי בעל שהוא יד ימיני, למרות הקריירה שלו.

***
אני מודה לך כל כך שהגעת עד כאן… הראיון ממש ארוך, אבל בעיניי (אמנם אני משוחדת) הוא היה ממש מעניין.
הרעיון לראיין את נתנאלה היה נטוע במוחי כבר הרבה מאוד זמן, נדחה ונדחה, כי פחדתי לפנות אליה והרגשתי לא נעים, ופחדתי ושוב פחדתי, וכשכבר הצעתי את הרעיון נתנאלה ענתה לי בצורה היא כנה ופתוחה: ״יאללה בואי״, טסתי להביא את היומן, נעצנו תאריך, הפגישה הייתה ארוכה, מהנה, פתוחה, כמו שנתנאלה יודעת להיות. אמיתית, וכנה.
אני למדתי המון, על המותג, על נתנאלה, שהתגלתה כנעימה, ידידותית ומנומסת. אשמח לשמוע פה בתגובות מה הדבר שהכי הפתיע אתכן בראיון על נתנאלה?
וכאמור, היריד האחרון של נתנאלה הסתיים לפני כשבוע במתחם עזריאלי חולון, מחכה כבר ליריד חורף...
וגם - שזה הכי מרגש - היא תבוא להרצאה בכנס להוציא אותך לאור #2 כנס לנשים עצמאיות בדרום.

© 2022 טלי יחיה

כל התמונות, האיורים, ההדרכות, האינפוגרפיקות העיצובים שייכים לטלי יחיה (אלא אם נכתב אחרת) ואין לעשות בהם כל שימוש.